מכתב ארוך ולבבי בכתב יד קדשו וחתימת ידו של איש האלוקים הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע – מנחם אב, תרי"ג – בעניין איסוף "מעות ארץ ישראל" עבור היישוב החסידי בטבריה – ברכת "שנה טובה ומבורכת וכתיבה וחתימה טובה" – שמונה שורות בכתב יד-קדשו וחתימת ידו
רובו של המכתב שלפנינו נכתב בכתיבת סופר, למעט שמונת השורות האחרונות שנכתבו בכתיבת ידו ובחתימת יד קדשו של הרה"ק מוהר"מ מקוברין.
הרקע למכתב שלפנינו. עשרות שנים היה הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין, לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ זי"ע, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. הרה"ק מקוברין מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות מעות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. בתקופת כתיבת המכתב שלפנינו כבר קפצה זקנה על הרה"ק מקוברין, שהיה קרוב לגיל שבעים, ומאז חדל מנסיעותיו אלו.
המכתב שלפנינו נכתב לטבריה אל שלשת ראשי ומנהלי "כולל רייסין", רבי דוד אליהו [ב"ר נטע מברודי], רבי מנחם אליעזר [אחי הרה"ק מקוברין] ורבי מנחם מענדיל [ב"ר מרדכי מרייסין]. המכתב פותח בברכת שנה טובה לרגל שנת תרי"ד המתקרבת:
"החיים והשלום וברכה, ושנה טובה ומבורכת, וכתיבה וחתימה טובה, לכבוד אהובים וידידים… יושבים בקודש ותפילתם נוכח שער השמים…". במכתבו זה הוא מספר למנהלי כולל רייסין בטבריה, על כוחותיו שעזבוהו, ועל כך שאיננו יכול להמשיך בנסיעותיו כבימים עברו. במכתבו מציע להם אופנים אחרים להחזיק את היישוב מהיום ואילך.
הרה"ק מקוברין היה מידידי נפשו של הס"ק עטרת תפארת ישראל מרוז'ין זי"ע. הס"ק מרוז'ין היה מחזק ומסייע בידי הקוברינר בענייני מעות ארץ ישראל בסיוע שיש בו ממש, ולפחות פעם בשנה היה נוסע הקוברינר אל הריז'ינער ויחדיו היו ממתיקים סוד בעניינים העומדים ברומו של עולם. סיפורים רבים ומופלאים שרדו מביקורים אלו, וממה שהתבטאו אחד על גדולת השני.
על כל זה ועוד מספר הרה"ק מקוברין במכתבו האישי והלבבי שלפנינו:
"… נתעורר מחדש יגון לבבי על המחסור הנלקח מאתנו, שארית יתר הפליטה, הרב המנוח זללה"ה [הרה"ק מרוז'ין זי"ע הסתלק בג' חשוון תרי"א, קרוב לשלש שנים לפני כתיבת המכתב שלפנינו],
ואשר זה היה חיות נפשי ולבבי בכל השנים לדבר בלבבי אליו ע"פ המכתבים… מצוה לחזק ידים רפות ולהיות כלי מושפע ע"י עשייתי, להיותם ניזונים שמה להיות יסוד מוסד על מכונו כחפץ רבוה"ק זי"ע אשר בארץ המה [הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק ורבותיו מלכוביץ שעסקו בניהול וגביית קופות מעות ארץ ישראל] …ועתה הן קשה עלי באמת להגיד לכם, אכן ההכרח לא יגונה, כי
בשנה דנא נחלשתי למאד מרוב הצרות ותלאות, עד שכעת נהייתה אצלי חלישות רב בכל איברי… עד אשר לא אוכל הצג רגלי על הארץ בלתי סמיכת המטה, ועתה חנוני חנוני אחי ורעי, בקשו רחמים עבורי ועבורכם למאד,
כי מאד נצרך אני לרחמי שמים, ובטוח אני בחסדי השם שבוודאי ירפאני רפואה שלמה בקרוב… תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא, כי מצ'אסניק לא קבלנו עדיין, וכן ממינסק, עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות…".
בסוף המכתב התאמץ הרה"ק לכתוב שמונה שורות בכתב-יד קדשו, ואלו דבריו: "ידידי… אם יגזור ה' עלי בחיים… לא אחדל מלהתאמץ עבור… אף שאיני יודע אם יהי' היכולת לסבב בעצמי, אפעול בעזה"ש מביתי מה שאוכל לפעול… מאנשים לשלוח מכל הסיבבה[!] אין לי עצה כעת… להאיש שהוכשר בעיני… וה' יודע לבבי שמבקש אני טובתם… רבותינו הקדושים… ועתה בטחו בה' יתענגו על הטובה אשר יטיב ה' עמכם… ידידכם, ומחמת חולשתי קצרתי… וה' יהי' בעזרינו ונתבשר בבשורות טובות מכלל ישראל, ובפרט מטובת המחזיקין בקודש. דורש שלומם וטובתם כל הימים.
משה במהור"י" [=בן מורינו רבי ישראל].
בסופו של דבר, בקיץ תרט"ו פנו מנהלי כולל רייסין מטבריה, במכתב לתלמידו הגדול הגה"ק רבי אברהם וינברג בעל ה"יסוד העבודה" זי"ע, בבקשה שיקח משרה זו על שכמו, וכך היה. במכתבם כתבו מנהלי הכולל אל היסוה"ע: "כאשר הגיענו מכתב באורך מהרב הק' [מקוברין, כנראה כוונתם למכתב שלפנינו] אשר אין ביכלתו בשום אופן לנסוע בעצמו, ופקודתו אלינו לזרז… בכח והרשאה לאיש אשר מוכשר לזה לעסוק… לטובת הארץ ויושביה, הסכמנו כולנו להעמיס העבודה על כבוד מעלתו…" (יסוד המעלה, א, עמ' שנא).
הרה"ק איש האלוקים רבינו משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות בליטא, ומגדולי צדיקיה (נודע בכינויו "הקוברינער"). היה תלמידו המובהק של הסבא קדישא רבינו מרדכי מלכוביץ זי"ע. הקוברינר זי"ע נודע כקדוש עליון וצדיק נשגב, כבעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. אוהב ישראל בכל לבו נפשו ומאדו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו (ובפרט במוספי המועדים) היה מתעלף מכלות הנפש מגודל תשוקה וצימאון לאלוקות. לאחר פטירת רבו, הרה"ק מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו הרה"ק רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר ומנהיג בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים… וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים… עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר… ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא, תרפ"ד, עמ' 63). היה רבו המובהק של הגה"ק רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה", מייסד שושלת סלונים.
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמי רטיבות. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהשורות אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור. כרוך בכריכת עור מפוארת.
' d='M0 0h21v15H0z'/%3E%3Cpath d='M0 0h21v1H0V0zm0 2h21v1H0V2zm0 2h21v1H0V4zm0 2h21v1H0V6zm0 2h21v1H0V8zm0 2h21v1H0v-1zm0 2h21v1H0v-1zm0 2h21v1H0v-1z' fill='url(%23b)'/%3E%3Cpath fill='url(%23c)' d='M0 0h9v7H0z'/%3E%3Cpath d='M1.5 2a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-5 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm1 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm1 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm1 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1z' fill='url(%23a)'/%3E%3C/g%3E%3C/svg%3E){kind=small}
